פסק-דין בתיק ת"ק 003387/01

התובע טוען, שבשנת 1996 פנה אליו הנתבע, וענין אותו בהוצאה לאור של ספר. התובע הוא צלם ולמען הפרוייקט המשותף הוא השקיע עבודה. לטענתו הוא לא זכה לתשלום ראוי עבור עבודתו, ובמשך תקופה ארוכה הורדמה עירנותו מבלי שהיה מודע לכך שהספר יצא לאור.

הנתבע טוען שהתובע כבר קיבל את שכרו מחברת  "דורות עבר" שהוציאה את הספר לאור, ששכר זה חושב ע"פ שכר יומי מוסכם (400 ש"ח), ושאם יש לתובע טענות כלשהן הן צריכות להיות מופנות לחברת "דורות עבר". עוד טוען הנתבע כי התמונות שצילם התובע היו באיכות נמוכה ולא נכללו כלל בספר (למעט אחת).

ראשית אדון בשאלה מי הם הצדדים להתקשרות:

אין חולק על כך שהתובע ביצע עבודות על פי הזמנתו של הנתבע. הנתבע טוען, שהזמנת העבודה היתה לתועלתה של חברת "דורות עבר", מו"ל הספר - ולא  ניתן לייחס אותה לו אישית. לאחר ששמעתי במשך יותר משעה עדויות וטענות בענין, אני דוחה טענה זו. בין התובע והנתבע היתה היכרות אישית כלשהי, שבמסגרתה פנה הנתבע לתובע והזמין אצלו עבודה. באותו שלב טרם באה לעולם חברת "דורות עבר" וממילא מבחינתו של התובע ברור היה שבעל הדברים שלו הוא רק  הנתבע עצמו, אישית.

שנית, אדון בשאלה כיצד ביצע  התובע את העבודות שהוזמנו:

הנתבע טוען כי התובע ביצע את העבודות בדרך כושלת. אף שהדברים לא נאמרו במפורש כך, נראה שלדעתו אין התובע זכאי לשכר כלל, או אולי הוא זכאי לשכר מופחת בשל טיבן הרע של העבודות שביצע.

אכן, בספר נכללה לבסוף רק תמונה אחת משלושים שצילם התובע (ולא 7 כנטען בכתב התביעה). העד שלמה רותם, שהיה האחראי להפקה האומנותית של הספר, העיד על סיבת הדבר: בחירתו האומנותית הכתיבה זויות צילום שונות מאלה שצילם התובע. מר רותם אמר  במפורש, שלא איכותן הרעה של התמונות שצילם התובע מנעה את הכללתן בספר (זאת אף, שהתמונה שבסופו של דבר  נכנסה בספר, "מעט שרופה").

על פי הראיות שבפני לא  ניתן לומר על עבודתו של התובע, שבוצעה באופן בלתי מקצועי. לעומת זאת, נראה שהעבודה לא היתה לשביעות רצונם של מזמיניה. האם קרה הדבר באשמת התובע?

התובע העיד כי ביצע את הצילומים במשך 6 ימים, כאשר בכל הימים הללו התלווה אליו הנתבע. מר שלמה רותם העיד על כך שהתלווה אל התובע במשך 2 ימי צילומים.  היות שמר רותם הצטרף אל הפרוייקט בשלב מאוחר יחסית - ולאחר שכבר  בוצע  רוב העבודה, לא ניתן לייחס לתובע את הכשלון בסיפוק טעמיו האומנותיים של מר  רותם. ברור שבשישה ימי העבודה הראשונים לא היה מר רותם לצידו של התובע לומר לו באילו זויות צילום הוא  חפץ. ממילא אין כל ראיה לכך שטעמיו האומנותיים המאוחרים של מר רותם, היו זהים לטעמיו האומנותיים של הנתבע (שכן התלווה לתובע ב - 6 הימים הראשונים והנחה אותו מה לצלם).

שלישית, אדון בשאלת השכר:

הנתבע טוען לענין השכר שתי טענות. הראשונה, כי הוסכם על שכר יומי של 400 ש"ח. השניה, כי שכר זה כבר שולם ע"י חברת דורות עבר.

אכן, העיד  התובע (ואישר מר שלמה רותם) כי שולמו לתובע 1000 ש"ח ע"י החברה (אף שלטענת התובע תשלום זה היה רק תמורת ההגדלות). מן הראוי להדגיש לענין זה: "דורות עבר" הוא שם שהמציא שלמה רותם ולא היה קיים כלל בעת ביצוע הצילומים ב - 6 הימים שליווה הנתבע את התובע ברחבי הארץ. עם שלמה רותם ביצע  התובע רק שני ימי צילומים. נראה, ששכרו בגין 2 ימי צילום אלה אכן שולם לו ע"י "דורות עבר" - אף שגם מר רותם העיר שהתובע היה ממורמר  וסבר שלא קיבל שכר הולם עבור מאמציו.

מהו השכר עבור 6 ימי הצילומים שביצע התובע יחד עם הנתבע ולפי הזמנתו האישית? לפי דברי הנתבע עצמו סוכם על שכר של 400 ש"ח ליום (במונחי 1996) - אף שלטענתו, שאותה כבר דחיתי, שולם שכר זה, או צריך היה להיות משולם,  ע"י "דורות עבר".

התובע מוחה על אומדן זה. הוא טוען כי לא  הוסכם שכר כלשהו בין הצדדים, אך השכר המקובל בשוק, לצלמים מאיכותו הוא 500$ ליום עבודה + החזר הוצאות על חומרים. לענין זה העיד התובע את העד גיורא שלמי וכן צירף הזמנות עבודה המלמדות על שכר של 650$ לשני חצאי ימי עבודה וכן שכר והחזר  הוצאות עבור 3 ימי צילומים בסטודיו בסך  8658 ש"ח.

התרשמותי היא, שהתובע הוא  בעל מקצוע רציני - ושכרו המקובל הוא בסדרי הגודל שתיאר, ולא כפי שטען הנתבע. יתירה מזו: הצילומים שהזמין הנתבע אצל התובע היו צילומי חוץ בכל רחבי הארץ ולא  צילומי אולפן וממילא כרוכים צילומים אלה בבזבוז זמן ניכר על נסיעות (ומן הסתם בפעילות משעות הבוקר  המוקדמות).

העיד גיורא שלמי - שלרוב קובעים מראש את שכרו של הצלם. בהעדר היכרות טובה בין המתקשרים בהסכם, מתועדת ההסכמה. במקרה זה, לא  נהגו כך. דברי הנתבע, שהוסכם על שכר של 400 ש"ח ליום צילום, אינם נראים לי סבירים. שכר זה נופל במידה גדולה מאוד - בסדרי גודל - מהשכר שהוכח בפני שמקבל התובע עבור עבודתו.

מן הראוי לציין: דווקא הנתבע הוא שטרח להרחיק את עצמו מקשר חברי מיוחד עם התובע. אם אין קשר כזה, מדוע יעבוד עבורו התובע (ועבודה קשה הכרוכה בנסיעות ברחבי הארץ) ברבע, או בחמישית משכרו הרגיל?

מסקנתי היא, על כן, שהצדדים כלל לא  הסכימו על שכרו של התובע. בהעדר  הסכמה כזו, מפנים אותנו דיני החוזים לנוהג  המקובל בשוק  הצילום. סעיף 26 לחוק  החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 קובע: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהי לפי הנוהג הקיים בן הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים".

מן הראוי לציין כי שכר זה היה על הנתבע לשלם לתובע לפני 6 שנים. מכיוון שהמנהג  שהוכח בפני נוקב את שכרם של צלמים בערכים דולריים, איני רואה טעם לערוך תחשיב מדויק של הערכים הדולריים ההיסטוריים להצמידם למדד ולהוסיף להם ריבית. נראה לי הולם יותר לאמוד את השכר הראוי ל - 6 ימי צילומים באופן גלובאלי ליום הגשת התביעה ב - 14,000 ש"ח.